תקשורת מקרבת

מאת: פורטל אלטרנטיבלי,  ארנינה קשתן

בעידן בו אנו חיים כיום, התקשורת המילולית והלא מילולית שאנו משתמשים בה רוויה באלימות המתבטאת בהאשמות הדדיות והטלת האחריות אחד על השני, בסביבת העבודה, בזוגיות ובעצם בכל תחום בחיינו. פעמים רבות אנו נתקלים בתגובות כמו: "אבל ככה לא מתנהגים", "מה יהיה הסוף", "הכל בגללך", "מתי תלמדי כבר", "כמה פעמים צריך להגיד לך", "הוא לא בסדר", "הכל בגלל... בואו נראה את מי נאשים היום: המצב, השכנים, הבעל, האשה, ההורים, הילדים, החמות, הערבים, המתנחלים, השמאלנים, המורים, התלמידים, הנהגים, מס הכנסה, הבנקים, העיריה, המדינה..."? ואולי שוב את עצמנו?

אנחנו מסתובבים בעולם, מנסים להבין מה הולך פה ומצמידים פרשנות למהלכי המציאות. הבעיה מתחילה כשאנחנו פועלים ומגיבים כאילו הפרשנות שלנו היא הנכונה ואנחנו היחידים שצודקים. ואז, מתוך כוונה טובה להראות לאחרים את ה"אמת" שלנו כדי שכמובן ילמדו איך לכולנו יהיה יותר טוב בעזרתה, אנחנו חייבים להשמיע את האמת הזאת. אבל מכיוון שאנחנו פוחדים שלא ישמעו אותנו אנחנו אומרים את זה בצורה "אלימה": האשמות, דרישות, איומים, דיאגנוזות והשפלות. במקביל אנחנו גם מפסיקים להקשיב. התוצאה? לא ממש אפקטיבית: לרוב אף אחד לא מקבל מענה לצרכיו האמיתיים. אז מה בִּמקום?

במקום ללכת לכספומט ההאשמות, שתמיד חושב מי צודק ומי אשם - ואיך להעניש בהתאם, אנחנו מוזמנים למכון כושר פנימי, שההתעמלות בו היא אימון בתקשורת מקרבת. כך אפשר להגיע לאופציות חדשות ומפתיעות ובמקום לחפש "מי צודק" ו"מי הפראייר", יוצרים תהליך הידברות אמפתי, במקום עלבונות, לומדים להתבטא באסרטיביות ובמקום כעס מגלים הבנה ושיתוף פעולה.

תקשורת מקרבת היא מעין זרקור רב עוצמה, שחושף את המבנה הפנימי של מצבי קונפליקט (פחד, בושה, אשמה, חוסר אונים, כעס) ואת מנגנוני האיזון האדירים והפשוטים שבתוכנו, שמסוגלים לפרק את המתחים הללו ו"לתרגם" אותם לפתרונות, גם במצבים שנראים חסומים, לכאורה. התקשורת המקרבת היא תהליך המאפשר לנו לחשוב, לדבר ולהקשיב בדרכים המקדמות הבנה וחיבור אנושי ויוצרות פתח לשינוי גם במקום שנראה חסר סיכוי. היא גם כלי דינמי, מעשי ואפקטיבי לשיפור התקשורת ולמילוי צרכים הדדיים, וכן אמצעי עמוק ומהפכני להרחבת המודעות, הבחירה וההנאה. התקשורת המקרבת יכולה לשמש כמודל חיים, שאפשר ליישם אותו בכל רגע ובכל מפגש אנושי.

בראייה העמוקה שלה היא מכַוונת להתנהגות חברתית מודעת, שאיננה נכנעת לתכתיבים חברתיים או סביבתיים, אלא נובעת מחשיבה עצמאית, אחראית ומתחשבת. אמנם תורות רבות דנו מאז ומתמיד על תפיסת העולם בהרחבה, את הערך המוסף של התקשורת המקרבת הוא, שבצד ה"תיאוריה" היא מציעה כלי מובנה, פשוט, ישים ושווה לכל נפש, ההופך את התיאוריה הזאת לכלי יומיומי רב עוצמה והשפעה. על כן, כמי שרואה את עצמה כחלק מציבור, השואף ליצור כאן ובעולם "מסה קריטית" של חשיבה ועשייה מסוג אחר, אני מוצאת בתקשורת המקרבת את הסיכוי להקפיץ את המודעות הציבורית והן ליצור תשתית לשפה אחרת ולתרבות חדשה בארץ.

מתרגלים תקשורת
בבסיס השיטה קיימות מספר הנחות יסוד:

■ אנחנו (אני, את/ה, העם הזה, העולם) צמאים למשהו אחר.
■ ככל שאנחנו ממשיכים לעשות עוד מאותו דבר – אין סיכוי שייווצר משהו חדש .
■ בכל מקום שבו אנחנו מפנים אצבע מאשימה החוצה – אנחנו מאבדים כוח.
מתחת לכל הפעולות האנושיות מצויים צרכים.
■ "אלימות" נובעת מצרכים לא מסופקים, אך ללא מודעות ישירה אליהם.
בכל מקום שבו אין הקשבה – יש פחות סיכוי לסיפוק צרכים.
■ הקשבה לצרכים והכרה הדדית בהם יכולה ליצור בסיס לחיבור אנושי, לשיתוף פעולה ולשלום אמיתי.
■ תבניות מוּדעות מכתיבות לנו את תבניות השפה, ולהיפך, לכן שינוי במודעות יכול לגרום לשינוי בשפה (ולהיפך).

בעזרת שימוש שונה ומרענן בשפה, אנו מסוגלים להפעיל מחדש שניים מן המנגנונים האנושיים המופלאים: היכולת לביטוי עצמי מדויק ואסרטיבי והיכולת להקשבה אמפתית ממוקדת ואקטיבית. למעשה אנו מַפנים את זרקור המוּדעות אל המסר ה"אלים" ומפרקים אותו ל-4 המרכיבים המסתתרים בתוכו: תצפית, רגשות, צרכים ובקשות, אשר קיימים אצל כל מאתנו כל הזמן. אז מצליחים להביע ולשמוע את הדברים בדיאלוג ישיר, בהיר ואמיתי, ללא עליונות או פחד.

■ האמפתיה נותנת מרחב נשימה – שנוצר כששואלים שאלות במקום לדעת.
■ התעניינות אמיתית בזולת – שנחווית כשפותחים את הלב להקשבה.
סיכוי למילוי צרכים הדדי – כי כשהלב נפתח נולדות אפשרויות (שקודם לא ראינו).
■ עוצמה פנימית – כשמפסיקים להשאיר את האחריות לרגשותי ולגורלי בידי אלו, שאליהם מופנית בדרך כלל האצבע המאשימה-האוטומטית (ומבינים כמה יכולת יש לי לשנות)
■ אחריות אישית – כשלומדים למצוא אסטרטגיות חלופיות למילוי צרכים, ולממש אותן.