| לפני כ- 6000 שנה הגיעה טכניקה טיפולית זו לטיבט ועברה
מפה לאוזן במנזרים השונים. בשלב מסוים, כפי שקורה לפעמים לתורה שבע"פ, נשכחה דרך
חיים זו והפסיקו לחיות לאורה. באמצע המאה ה- 18 התגלתה אומנות הרייקי מחדש ע"י מורה יפני בשם ד"ר מיקדו אוסואי.
ד"ר אוסואי היה מורה ומנהל בביה"ס הנוצרי בקיוטו, יפן.
יום אחד נשאל ד"ר אוסואי ע"י אחד מתלמידיו הבוגרים אם הוא אכן מבין את התנ"ך או
מקבל אותו כאמונה עיוורת. כשד"ר אוסואי ענה שהינו מבין את הכתוב הסטודנטים ביקשו
ממנו לבצע נס כלשהו, (הליכה על המים או הקניית כושר ראיה לעיוור או שמיעה לחרש...)
כמוזכר בתנ"ך.
הם הדגישו שכבוגרים עליהם להטיף, ללמד ולרפא את החולים. ד"ר אוסואי התבקש להדריכם
בנושא הרפוי והוא השתכנע לצאת ולחפש את הדרך.
הנקודה הראשונה במסעו הייתה המחלקה התיאולוגית באוניברסיטת שיקגו, ארה"ב. אחרי שבע
שנים זכה לקבל דוקטור בתיאולוגיה אבל, לא מצא את מבוקשו. בכל מקום קיבל את התשובה "אנחנו
עסוקים בריפוי הרוח ולריפוי הגוף שולחים לרופאים".
במהלך הלימודים נחשף לבודהיזם ונדהם לגלות שבודהה הצליח ללכת על המים, לרפא חולים,
להחיות מתים ולבצע תרגילים דומים לאלו שבוצעו ע"י יהושע (JESUS) .
באותה תקופה היו ביפן כ- 17 כתות בודהיסטיות וד"ר אוסואי החליט להתחיל עם הכת
הגדולה ביותר שהייתה בטוקיו. התשובות היו דומות לאלו שקיבל במנזרים הנוצריים "אנחנו
עסוקים מאד בריפוי הרוח ואת ריפוי הגוף משאירים לרופאים".
במסעותיו הקיף את כל הכתות והמסדרים עד שהגיע למסדר האחרון, מסדר קטן בקיוטו.
הבישוף של המסדר נשאל אם הזן מרפא את הגוף וענה "לא עוד". ד"ר אוסואי התלהב ושאל "כלומר
פעם יכולתם לרפא את הגוף"? הוא נענה שאכן פעם היו מרפאים את הגוף אבל לאחר שגילו
שהריפוי לא היה שלם (עקב אי ריפוי הרוח) הם השקיעו את כל מירצם וזמנם בריפוי הרוח
ושכחו איך לרפא את הגוף. כיום הם מרפאים רק את הרוח ויודעים שזה לא ריפוי שלם.
ד"ר אוסואי הניף ידיים למעלה ואמר "זה הסוף" זה היה המקום האחרון בחיפושי הרבים.
בזבזתי שנים רבות לריק, זה הסוף, אני גמור.
| הבישוף הזקן ביקש את סליחתו ואמר שלפי הזן אין אומרים "זה הסוף אלא זוהי ההתחלה.
לפי אמונתם כאשר דלת אחת נסגרת אחרת נפתחת, לכן, אם ד"ר אוסאוי דבק במטרה הוא ימצא
את הדרך. מידע שהיה פעם ואבד ימצא שוב. ד"ר אוסואי
החליט להישאר במנזר ובמשך שלוש שנים למד את הסוטרות של הזן ביפנית. הוא היה נחוש
בדעתו למצוא את הדרך והחליט ללמוד את הזן בסינית. לאחר שעשה דוקטורט בסינית למד
במשך שלוש שנים מאור ראשון עד לשקיעה את הזן בסינית. |
 |
כיוון שעדיין
לא מצא את מבוקשו הבין שעליו לחדור לעומק הסוטרות. כיוון שהבודהיזם הגיע מהודו
החליט ללמוד סנסקריט. בסוטרות הכתובות בסנסקריט מצא ד"ר אוסואי איך לרפא את הגוף.
הבישוף של המנזר ואוסואי התפללו והודו לאלוהים (כל אחד בדרכו) על שהעניק לאוסואי את
הידע. הם החליטו שאוסואי יעלה להר הקדוש "קוראמה יאמה" למדוט ולהתפלל במשך 21 יום
בתקווה שיקבל אותות נוספים.ד"ר אוסואי בדרכו להר פגש נער צעיר וביקש ממנו לעלות להר ולאסוף את עצמותיו אם לא
יחזור אחרי 21 יום. אוסואי הלך 17.5 מייל עד לנקודה בה החליט להתמקם.
כדי לשמור על מניין הימים אסף 21 אבנים והחליט לזרוק אבן כל בוקר עם אור ראשון. כל
בוקר לפני התחלת המדיטציה השליך אבן ובאופן זה שמר על מניין הימים.
במשך 20 יום הוא צם, מדט והתפלל מאור ראשון עד שקיעה. כשהגיע היום האחרון, לפני
שזרק את האבן האחרונה, התפלל וביקש מאלוהים שיראה לו את האור. אחרי שהאבן נזרקה ראה
ד"ר אוסואי כתם אור בוהק מתקדם לעברו וגרם לו לרצות לברוח ולהציל את נפשו. הוא חשב
שאם הכתם יפגע בו הוא ימות.
מיד התעשת ואמר לעצמו שבזבז הרבה שנים כדי לזכות ולראות את האור ואם זה רצון האל
הוא מוכן למות בעבור זה. האור פגע בו במרכז המצח ואוסואי אבד את הכרתו. בשכבו על
הקרקע, ללא הכרה, הוא ראה מיליוני בועות בכל צבעי הקשת נעות מימין לשמאל.
הצבעים התחלפו לזהב שהתחלף ללבן. במרכז הבועות הלבנות ראה ד"ר אוסואי את כל הסימנים
של הרייקי. כשסיים ללמוד את הסימנים הודה לאלוהים, פקח עיניים וגילה שהשמש זרחה.
מיד קפץ על רגליו והחל לרדת בריצה מההר בדרכו למנזר.
להמשך ... |
