מקור המילה
שאמאן הוא בסיביר, משבט הנקרא "טונגוס". בארץ מזוהה השאמאניזם עם האינדיאנים, אבל
המסורת השאמאנית קיימת במקומות רבים בעולם, כאשר לכל מקום ואזור בעולם יש את
המאפיינים שלו ודגשים שמייחדים את האוכלוסייה שבו. כאשר החלה
המהפיכה התעשייתית והמדע החלו להשתלט על חיינו, סיגלנו לעצמנו את דפוס החשיבה
הלוגית והמציאותית. כך נוצר בתוכנו דפוס החשיבה הפיזית, בה נותר מקום מועט לרוחניות
ומיסטיקה. כיום, רק במדינות מסויימות הגישה הרוחנית היא דרך חיים, כמו הודו וטיבט.
עם זאת, כיום אנו עדים לגל הולך וגדל של אנשי המערב המודרני, שנוסעים לארצות אלה
כדי לחוות את הרוחניות שבהן וחוזרים מלאים התרגשות, אנרגיות, נינוחים ובעיקר עם
ראיית של העולם מזוויות נוספות, ולא רק מהזווית המטריאליסטית.
התפיסה השאמאנית חווה וחיה את המציאות בצורה אחרת
מאדם רגיל. תפיסת המציאות נעה בין ממדים שונים, היכרות עם החיים בטבע, ושימת דגש
לרחשיו ותנועותיו וספיגה מלאה של כל הסביבה הטבעית.
התורה
השאמאנית מלמדת אותנו להכנס למצב של מודעות אחרת, בד"כ כלל ע"י צלילים מונוטוניים
ועקביים כמו תופים, פעמונים, קערות טיבטיות ועוד. הכניסה למצב של מודעות אחרת הוא
מצב הכרתי בו קיימת שליטה מלאה על הנעשה, אך הכניסה למצב זה מאפשרת הקמת קשר מודע
עם שומרי העוצמה וישויות רוחניות. זאת כדי לעזור לאחרים ולעצמו בדרכים שונות
ומגוונות ולימוד חוקי הקוסמוס.היכולת לעבור
במודע ממצב של ערות מוחלטת למצב של טראנס, ובעצם אל מחוץ לגופו הפיסי, היא תכונה
ייחודית לשאמאן. במהלך הטראנס עוזבת נשמתו של השאמן את גופו הפיסי ועוברת לעולמות
אחרים או למקום אחר בעולם זה. מרבית השאמאנים מדווחים על תהליך של עזיבת הנשמה את
גופם הפיסי ועריכת "מסע" במקום אחר.
בעבר הרחוק,
עזיבת הנשמה את הגוף וקבלת מסרים מעולמות רוחניים הייתה שמורה לנביאים. השאמאן
והנביא נכנסים למצב של אקסטזה לצורך עבודתם, ולשניהם היכולת להיפרד לזמן מסוים
מגופם הפיזי. ההבדל העיקרי הוא בגורמי התקשור. הנביא מקבל מסרים ומעביר אותם כמות
שהם, ואילו השאמאן מקבל מסרים מקודדים אשר ביכולתו לפענח אותם ולהתאים אותם לזקוקים
לעזרה והנחייה. כמו כן, לאחר חזרתו אל גופו, עם תום האקסטזה, השאמאן זוכר את שראה
ויכול לספר את דבר מסעותיו לאדם או לקבוצה שלפניו. הנביא אינו זוכר על פי רוב את
שעבר עליו.כאשר מתחילים
במסע השאמאני, יש להגדיר את מטרות המסע כחיפוש תשובה לשאלה. הגישה האינדיאנית
לשאמאניזם מספרת על קשר בין עולמינו הפיסי לעולם הרוחות. במסע השאמאני אנו חוצים את
הגשר אל עולם הרוחות ומתחברים אל ישויות רוחניות, עימן אנו נועצים לגבי שאלות
ומקבלים תשובות. לאלה העוסקים בשאמאניזם קיימת היכולת לתרגם את המסרים שמתקבלים
במסע הקסום ולהעביר אותו לאנשים הזקוקים למידע ולפתרון. פעולת השאמאן מחייבת יכולת
בסיסית טבעית ותקופת הכשרה ארוכה, הנמשכת בדרך כלל שנים.
במהלך תקופה
זו החניך לומד עם שאמאן ותיק ומומחה, ופועל בהדרכתו. זאת, כאמור, בנוסף ליכולת
הבסיסית בה ניחן השאמאן, בהיותו מדיום בין העולם הזה לעולמות אחרים. במהלך תקופת
חניכותו לומד השאמאן כיצד להשתמש ביכולתו המיוחדת וכיצד לנצל את כוחותיו.
כל אדם יכול להפוך לשאמאן באחת משלוש דרכים:
1. קבלת
התכונות בתורשה.
2. בחירתו לתפקיד המדיום על ידי גורם חיצוני.
3. בחירה אישית של האדם – במקרה זה מדובר בתהליך ארוך במיוחד, שכן עליו ללמוד "מאפס"
את התפקיד שאינו מיועד לו, בעוד שבשני המקרים הראשונים הוא "נבחר".
על מנת להפוך לשאמאן לומד האדם להיכנס למצב של טראנס
ולשוחח עם הרוחות המדריכות אותו. בנוסף כולל התהליך לימוד פילוסופיה והיסטוריה, שכן
במקרים רבים הרוח המדריכה את השאמאן תהיה מקורבת לסביבה.
בהצלחה לאלה שיבחרו לצאת למסע רוחני.
באהבה. |